בכל פעם שנשארות קליפות תפוחים על קרש החיתוך, יש הזדמנות לעצור ולראות בהן חומר גלם. לתת להן לפגוש מים, מתיקות, אוויר וזמן — ולגלות איך שאריות של פרי הופכות להתחלה של יצירה חדשה. יש קסם בתהליכי התסיסה. אנחנו יוצרות את התנאים, והחיים הזעירים עושים את שלהם. הצנצנת שעל המדף הופכת למעבדה קטנה של סבלנות, קשר ותשומת לב — הזמנה לפגוש תהליך חי שיש לו קצב משלו. בחוברת שכתבתי אספתי חוטים מתוך עולמו של החומץ: תסיסת בר ואם החומץ, היסטוריה ופולקלור, התבוננות דרך שפות הרפואה המסורתיות ושימוש

מוקדם בבוקר יצאנו לדרך הפתלתלה, עלינו לגולן, זה הרגיש כמו לנסוע חודשיים אחורה בזמן. בכרמל בו אני מתגוררת ובכלל ברוב הארץ אחרי השרבים שהיו, הכל כבר מצהיב וקוצני, פריחות הקיץ של החוטמיות מלוות את הדרכים. אבל בגולן, שיא האביב! האחו ירוק ורך להתהלך יחפה על האדמה, נעים כמו ליטוף עדין בכפות הרגליים, פשוט עושה חשק לשכב בין העשבים ולנמנם שנת צהריים של פיות, והעיינים נשטפות יופי אינסוף, כל המרחב שופע פרחי בר- פונפוני ענק של תלתן הארגמן, חרציות, ורדים וקחוונים אינסוף, היער מרגיש כ מו ל

סודה פראית - אורנים ולימון דרך קלילה וכיפית להכניס את הבר לבית, ליצור בעצמכן משקה תוסס ומגניב, ובמקרה של סודת אורנים ולימון, זה גם מלא...